עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה.
בעקבות פוסט של רן ובר החלטתי שהגיע הזמן לחזור לכתוב.
הגיע הזמן לכתוב דוגרי על החזרה שלי בתשובה, על ההתלבטויות בדרך, ועל הדרך בכלל שמה לעשות לא ממש, איך לומר סטנדרטית.
האמת שבמקום שבו אני נמצא, אני מבין את כל הצדדים. חילונים, דתיים, חרדים, רוחניים, ומאותה הסיבה בדיוק, אני גם חוטף אש מכל הכיוונים וכשכואב לצד אחד אז גם לי כואב.
קצת מזכיר לי את העובדה שאני חצי אמריקאי וחצי מרוקאי. זה מקנה לי את הזכות להיעלב מכל הבדיחות...:)
בתור מי שהתנסה בלא מעט שיטות רוחניות, אני יכול להגיד שכחוזר בתשובה זה קצת כמו להיות נשוך על ידי נחש והארס אף פעם לא עוזב לגמרי. מורים רוחניים לעבודה זרה קופצים לבקר אותי מידי פעם עם "חומרים" מפתים. השאלה הקריטית מבחינתי היא לא אם להתמודד עם זה אלא איך להתמודד ולא לצאת בשן ועין.
אין ספק שרבנו (כן כן נחמן מברסלב), עוזר לי לא מעט. למרות שהרבה אני בטח לא מבין בתורות שלו, הוא נוגע במיתרים סמויים שגורמים לי לחזור הביתה.
הייתה לי זכות ב"ה שאשתי הצטרפה אלי למסע הזה ליהדות, דבר שמעולם לא ממש קרה כשלמדתי מדיטציות שונות. משהו נפתח בשנינו שבפעם הראשונה גרם לנו להבין שהדרך הרוחנית היא פרוייקט משותף של שנינו ושל הצאצאים שבינינו.
בשלוש השנים שעברו מאז שהתחלנו את התהליך, חווינו אורות גדולים כמו גם נפילות עצומות שלא ידענו אם אי פעם נקום מהן, אבל בחסדי השם קמנו והמשכנו הלאה.
אני מאמין שאחד הגורמים העיקריים לחוסן שלנו בתהליך היה שהכנסנו את השם יתברך לבית כשותף לכל דבר. פשוט התחלנו לדבר עליו ואתו בנוכחות הילדים ושלא בנוכחותם. בכל נטל וכל התמודדות שלנו ושל כתפינו הדלות, שיתפנו אותו. התייעצנו אתו. וכמובן הצדיק ממלא את חיינו בעצותיו המעשיות.
המסע שלנו מתרחש בתוככי החברה החילונית (עוד לא מצאנו בלבנו אומץ לשלוח את הילדים למסגרות דתיות). ובכל זאת אנחנו מוקפים גם בחוזרים בתשובה כמונו וגם בדתיים וחרדים מבטן ומלידה. החוויה הזו מאפשרת לנו לראות חלקים נרחבים מהתמונה ויותר מכך, היא גורמת לנו לחוש הזדהות עם כל החלקים.
התקווה שלי בפרסום הבלוג הזה היא לחלוק איתכם את הדרך המופלאה שאני עובר כולל הקשיים וההתלבטויות ועם כמה שפחות צנזורה מתוך תקווה לגלות יחד אתכם ועם התגובות שלכם מה שרבנו אמר שלכל יהודי יש חלק מה שאין לחבירו ועל ידי ההתקשרות בינינו כאן בבלוג נזכה להעשיר אחד את השני.
אשמח לכל סוג של תגובה גם אם קשה. אני מאמין שתגובות מעין אלו מביאות אותנו למלאכת בירורים קדושה.
אהלן רני,
השבמחקכיף לראות שהפוסט שלי השפיע עלייך - יישר כח בכתיבה. אני חושב שזה מאוד חשוב שאתה כותב כי אחת הבעיות הכי גדולות שלנו בעם זה הקיטוב המזעזע שמגיע הרבה פעמים מהרבה אי ידיעה ופחדים. הן מהצד החילוני והן מהצד הדתי.
אני חושב שהרבה אנשים יפיקו לפחות רגעי הרהור ומחשבה קצרים כשיקראו על הלבטים שלך, על כך שלא הכל מושלם אבל כמה טוב יש גם בדרך וכיוב'.
משהו שיכול להיות לך מעניין: http://numinumi.wordpress.com
הרבה הצלחה!
רן